במה אני בוחרת, ומה נתון לי מראש?
מה בחיים שלי הוא באמת הבחירה שלי, ואיך אני יכולה לדעת מה הבחירה הנכונה בשבילי?
כמי שחיה עם מחלה כרונית, אני מעריכה שיש לי שליטה על כ-3 אחוז מהחיים שלי, עם אפשרות של המון בחירות מתוך ארגז הכלים שלי.
נשמע לכם מעט? אולי, אבל זה עושה הבדל גדול.
למשל, אני לא יכולה להחליט כמה כואב לי או קל לי בגוף ברגע כלשהו.
אני כן יכולה לבחור מה אני עושה עם זה.
אני יכולה לבחור איך אני מסתכלת על זה ואיך אני מתמודדת.
אם יש לי יום קשה וכאוב, אני לא אנסה לעשות דברים שאני יודעת שקשים לי מדי במצב הזה,
גם אם זה משהו שתכננתי והתכוננתי אליו.
אני יודעת וסומכת על עצמי שאני באמת עושה מה שאני יכולה,
ושאם היום לא יכולתי- ביום אחר אני אצליח.
ביום שבו טוב לי וקל יותר בגוף, אני משתדלת לנצל אותו,
להיות פעילה, לצאת מהבית, לעשות דברים שעושים לי טוב על הלב.
זה נכון שבגלל המחלה יש דברים שיותר קשים לי או שאני לא עושה.
אבל ההשפעה של הבחירות וההחלטות שלי היא ענקית.
הדרך שבה אני בוחרת להגיב ולהתנהל עם המצב הגופני שלי-
בכל יום, בכל רגע-
עושה את ההבדל בהרגשה שלי.
גם באותו יום ובאותו רגע, וגם בטווח הארוך.
כשאני מקשיבה לעצמי ולגוף שלי, אני מצליחה לשמור על המשאבים והכוחות שלי.
הבחירה הזו, להקשיב לעצמי קודם כל,
שומרת עלי ממאמץ יתר ומסבל וכאב שאפשר להימנע ממנו.
היא גם משחררת אותי מהרבה התלבטויות ורגשי אשמה מיותרים.
היא נותנת לי את האפשרות להשקיע את הכוחות שלי במה שבאמת חשוב לי.
כשאני בוחרת להכיר ולקבל את עצמי ואת היכולות שלי כמו שהן באמת,
אני מקבלת הזדמנות לגדול ולעשות מתוך המצב הקיים דברים,
שאחרת אפילו לא הייתי חושבת עליהם.
הבחירה הנכונה בשבילי היא להיות קשובה לעצמי, לצרכים שלי, למה שנכון לי כרגע- או לא.
זה עובד עבור כל אחד.
עבור מי שחי עם מחלה כרונית, זה יכול להיות סופר קריטי.
ביום הבחירות הזה, אני מאחלת לכולנו,
שנבחר לראות את עצמנו ולהקשיב לנו באמת.